מתאם נמוך בהשקעות: למה מוצרים מובנים לא זזים עם השוק

הבעיה של "הכל זז ביחד"

יש רגע מתסכל שכל משקיע מכיר: אתם פותחים את תיק ההשקעות ורואים שהכל אדום. המניות הישראליות ירדו, המניות האמריקאיות ירדו, האג"ח ירד, ואפילו הזהב לא זז. כל הפיזור ה"נהדר" שבניתם לא עזר — כי כל הנכסים זזו באותו כיוון.

זו לא תחושה בלבד. זו תופעה מתועדת שנקראת "עליית מתאם במשברים." בימים רגילים, נכסים שונים באמת זזים בכיוונים שונים. אבל ברגע שיש פחד בשווקים — פחד אמיתי, לא ירידה של יום-יומיים — המתאמים עולים בחדות — מחקרים מראים שהמתאם בין מניות שונות עולה מ-0.3 בממוצע ל-0.8 ומעלה בזמן משבר — וכל הנכסים "הבלתי מתואמים" מתחילים לרדת ביחד.

מה זה מתאם ולמה הוא חשוב

מתאם (correlation) מודד עד כמה שני נכסים זזים ביחד. מתאם של +1 אומר שהם זזים בדיוק אותו דבר. לדוגמה, המתאם בין S&P 500 ל-MSCI Europe עומד על כ-0.85 — מה שאומר שהפיזור הגיאוגרפי מספק הגנה מוגבלת בלבד. מתאם של מינוס אחד אומר שהם זזים בכיוונים הפוכים. מתאם של אפס אומר שאין קשר ביניהם.

למשקיע, מתאם נמוך או שלילי הוא זהב. אם חלק מהתיק עולה כשחלק אחר יורד, התיק הכולל יציב יותר. ההפסדים באזור אחד מתקזזים עם הרווחים באזור אחר.

הבעיה: רוב הנכסים ה"מסורתיים" — מניות מענפים שונים, שווקים גיאוגרפיים שונים, אפילו אג"ח — מראים מתאם גבוה בתקופות של לחץ. הם כולם רגישים לאותם גורמי מאקרו: ריבית, אינפלציה, צמיחה כלכלית, ופחד.

למה מוצרים מובנים מתנהגים אחרת

מוצרים מובנים לא זזים כמו מניות. לא בגלל שהם בנויים מנכסים אחרים (לעיתים נכס הבסיס הוא בדיוק אותו מדד מניות), אלא בגלל שמבנה התשואה שלהם שונה מהותית.

מבנה לא-ליניארי: כשמניה יורדת עשרה אחוז, המשקיע מפסיד עשרה אחוז. זה יחס ליניארי — קו ישר. במוצר מובנה עם בריאר של חמישים אחוז, ירידה של עשרה אחוז לא משפיעה כלל על הקרן או הקופון. הקשר בין תנועת הנכס לתשואת המשקיע אינו קו ישר — הוא "שטוח" עד לנקודה מסוימת ואז משתנה.

אזור אדישות: בתוך טווח הבריאר, למוצר המובנה כמעט "לא אכפת" מה קורה בשוק. ירידה של חמישה אחוז? אותה תשואה. ירידה של עשרים אחוז? אותה תשואה. רק ירידה שחוצה את הבריאר משנה את התוצאה. "אזור האדישות" הזה הוא מה שיוצר את המתאם הנמוך לשוק.

קופון מותנה, לא תלוי-כיוון: מניה משלמת רק כשהיא עולה. מוצר מובנה משלם קופון כל עוד נכס הבסיס לא ירד מתחת לרמה מסוימת. זה הבדל מהותי — המשקיע לא צריך שהשוק יעלה, הוא צריך רק שהשוק לא יירד יותר מדי.

דוגמה מוחשית

דמיינו שנה שבה המדד ירד חמישה-עשר אחוז. מה קורה לכל משקיע?

משקיע במניות: הפסיד חמישה-עשר אחוז.

משקיע באג"ח קונצרני: ייתכן שהפסיד שלושה עד שמונה אחוזים (תלוי בדירוג ובמשך).

משקיע במוצר מובנה עם בריאר חמישים אחוז: קיבל קופון מלא. הקרן מוגנת. השנה הסתיימה ברווח.

שלושה משקיעים באותו שוק, שלוש תוצאות שונות לחלוטין. זה מתאם נמוך בפעולה — ההשקעות מגיבות אחרת לאותם אירועים.

היתרון לתיק הכולל

כשמוסיפים לתיק נכס עם מתאם של 0.2-0.3 (כמו מוצר מובנה), הסיכון הכולל של התיק יורד — מחקרים מראים ירידה של 15%-25% בתנודתיות התיק ביותר ממה שציפיתם. זה לא אינטואיטיבי, אבל זו המתמטיקה של פיזור — ככל שהמתאם נמוך יותר, כל אחוז שמוקצה לנכס "מפחית" סיכון ביעילות רבה יותר.

בפועל, משקיע שמוסיף מוצרים מובנים לתיק של מניות ואגרות חוב עשוי לגלות שהתיק פחות תנודתי, הירידות המקסימליות קטנות יותר, וההתאוששות מהירה יותר — בלי לוותר על תשואה.

מתי זה לא עובד?

חשוב להיות כנים: גם למוצרים מובנים יש את התרחיש הגרוע. אם הבריאר נפרץ — כלומר, נכס הבסיס ירד ביותר מרמת ההגנה — המוצר "מתחבר" לשוק והמשקיע חשוף לירידות. במשבר חריג ועמוק, גם מוצרים מובנים יכולים להפסיד.

אבל הנקודה היא שזה קורה רק בתרחיש קיצוני ומוגדר מראש, ולא בכל ירידה. ברוב תנאי השוק — כולל ירידות מתונות וחדות למדי — המוצר ממשיך לתפקד כ"מנגנון ייצוב" בתיק.

איך ליישם את העיקרון

אם אתם רוצים להפחית את המתאם בתיק שלכם, שאלו את עצמכם: "האם יש לי נכסים שמגיבים אחרת לירידות שוק?" אם כל מה שבתיק יורד כשהשוק יורד — הפיזור שלכם שטחי.

מוצרים מובנים, בזכות מבנה התשואה הייחודי שלהם, מציעים בדיוק את מה שחסר לרוב התיקים: נכס שמתנהג אחרת, במיוחד כשזה הכי חשוב.

המידע המוצג במאמר זה הינו לצרכי לימוד והעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או תחליף לייעוץ המותאם אישית. מוצרים מובנים כרוכים בסיכון, לרבות סיכון לאובדן קרן ההשקעה. אין לראות בתכנים אלה המלצה לביצוע עסקאות. יש לקרוא את מסמכי המוצר המלאים לפני קבלת החלטת השקעה.